יום שלישי, 15 באפריל 2025
כמה אמא שלי סבלה בשבילי על כך שנדחיתי
הודעה מאדוננו ישוע ומריה הקדושה לוולנטינה פפאניה בסידני, אוסטרליה בתאריך 27 במרץ 2025
הבוקר, בזמן שסבלתי מכאבים רבים, המלאך התגלה.
הוא אמר לי, “בואי איתי.”
המלאך הוביל אותי למקום נעים עם אווירה שמחה, שם פגשתי גם מלאך אחר.
היו כאן אנשים רבים, כולם לבושים בלבן. הם ישבו סביב שולחנות מכוסים במפות לבנות יפהפיות. חשבתי שזה נראה כמו קבלת פנים.
אמרתי למלאכים, “אוי, איזה כינוס יפה ושליו.”
גברת ניגשה אלינו ואמרה, "בואי לשבת כאן עם האנשים. את יכולה להזמין מה שאת רוצה."
חשבתי לעצמי, ‘מה אני יכולה להזמין?’
אז בלי להתלבט אמרתי לה, “אני יודעת מה אני רוצה! אני רוצה גלידה – וניל, שלוש כפות עם ציפוי תותים - תותים אמיתיים!”
הגברת אמרה, "זה קצת יקר."
אמרתי, “לא משנה. אני אשלם על זה.”
חשבתי לעצמי, ‘אבל לא היה לי כלום איתי. איך אני הולכת לשלם?’"
הגלידה הלבנה והתותים האדומים מייצגים את גופו ודמו של אדוננו. שלוש הכפות מייצגות את השילוש הקדוש.
ישבתי שם מסתכלת על האנשים האחרים שישבו לידי. המלאכים ישבו משמאלי, ומצידי הימני היו אמא, אבא וילד קטן.
אז הגברת באה שוב ושאלה, “אתם יכולים כולם לעבור לצד השני?”
היא הצביעה על אזור פרטי יותר בקצה החדר, מול המקום בו ישבנו.
כשמלאכים ואני קמנו כדי לעבור לצד השני, כך עשתה גם המשפחה שישבה לידי – הם באו איתנו גם כן.
כבר עברנו לצד השני וכשהייתי יושבת שם הסתכלתי על הילד הקטן כשבא לשבת בחיקי.
אמרתי לו, “אוי כמה שאתה חמוד!” הוא היה בן שלוש-ארבע שנים.
הצצתי שוב באנשים שישבו לידי והכרתי אותם מיד. לשמחתי אמרתי, "אהו, זו אם קדושה ויוסף הקדוש עם ישוע הילד!”
בהתחלה חשבתי שהילד הקטן שיושב בחיקי הוא סך הכל ילד רגיל, אבל מאוחר יותר כשזיהיתי את המשפחה הקדושה הבנתי שהוא אדוננו ישוע.
אם קדושה ישבה לידי ויוסף הקדוש ישב בצדה השני שלה. היא לבשה טוניקה בגוון בורגנדי, שקצת נראתה מתחת לכיסוי לבן מאוד ארוך ומטפחת ראש לבנה יפה.
אם קדושה נראתה כל כך עצובה, עם ראשה מונח למטה, מוטה מעט לשמאלה וידיה שלובות בעדינות על ליבה. הסתכלתי בה שוב ושוב, תוהה ‘למה היא כל כך עצובה?’
ישוע הקטן ישב בחיקי כאשר זר פרחים יפה הופיע לפתע לפנינו על השולחן. הם היו בעלי גבעולים קצרים עם מעט צבע סגול במרכז, ושאר הפרחים לבנים לגמרי. אלו היו פרחים יוצאי דופן שלא ראיתי כאן בכדור הארץ.
ואז האישה הגיעה ושאלה, "האם תרצה עדיין את הגלידה עם ציפוי התות?"
עניתי, “כן, כן ותותים אמיתיים לכולנו.”
ישוע הקטן נעשה חסר מנוחה ונרגש מאוד, דוחף את הפרחים על השולחן מצד לצד, מפיל אותם, כמעט מרסק אותם - מתנהג כמו ילד.
אמרתי לו בעדינות, "לא, אל תעשה זאת לפרחים היפים האלה. ראה מה אתה עושה."
הוא ענה, “אני כל כך עצוב כי אימא שלי עצובה. לאימא שלי מאוד עצוב.”
אם מریم עדיין ישבה שם עם ראשה משופלת למטה. מעולם לא ראיתי אותה נראית כה עצובה. דאגתי לה, ולכן אמרתי לישוע הקטן, "בוא נעשה זר פרחים יפה ביחד, ותתן אותו לאמא שלך, וזה יעודד אותה."
הוא אמר, “לא, שום דבר לא ישמח אותה. היא עצובה מדי. היא מאוד עצובה.”
"למה היא עצובה?" שאלתי.
"היא עצובה בשביל כולם. אף אחד לא מאמין בי. הם לא מאמינים בי ובאמא שלי וסנט ג'וזף. הם פשוט מתעלמים מאיתנו ואומרים דברים רעים עלינו."
ישוע האדון הקטן היה מודאג מאוד בשביל אמו, אבל שום דבר לא יכול היה לשמח אותה. היא החזיקה את ראשה למטה וידיה על ליבה הבלתי-כתם שלה. היא הייתה עצובה כל כך.
סנט ג'וזף עמד קרוב מאוד אליה, מגן ותומך בה, אבל הוא לא דיבר. הוא פשוט ישב שם.
אבל הקטן היה חסר מנוחה באמת.
הוא אמר, “תפללו. תתפללו בשביל אנשים כי הם מאוד מכאיבים לאמא שלי.”
הגלידה שהזמנתי מעולם לא הגיעה.
ואז חזרתי לחדרי. ראיית אם מریم בצער עמוק הטביעה את הכאב שלה בליבי.
שאלתי אותה, "אם מريم הקדושה, למה את כל כך עצובה?"
היא השיבה, “תסתכל סביבך בעולם ותראה איך בני נדחה. הם לא רוצים אותו. הם חיים בלי אלוהות.”
אם מريم אינה עצובה בשביל עצמה אלא בשביל בנה. זו הסיבה שהוא הופיע כילד קטן. היא התחננה עבורו כילדה, אבל הוא באמת אלוהים ובורא. הייתי מאוד, מאוד עצוב שלא יכולתי לעזור לו.
אמרתי לו, “ישוע האדון, אנחנו אוהבים אותך כאן בכדור הארץ, ויש הרבה אנשים שאוהבים אותך מאוד, ואני מכיר הרבה אנשים שבאמת אוהבים אותך. אולי דרך זה תקבל קצת נחמה.”